המונח נטוורקינג מוכר יותר אצל עצמאיים, בעלי עסקים ומנהלים ארגוניים, שבעזרת פיתוח קשרים עסקיים וכמעט ללא תקציב, מגדילים את קהל הלקוחות והמחזורים העסקיים.

יחד עם גדילת קהל הלקוחות מגיע השלב בו העסק מתרחב ומתחיל הליך של גיוס עובדים.
ישנם לא מעט מעסיקים שמתמרצים את העובדים, שאינם מועסקים בתפקיד מכירתי/שיווקי כלשהו אלא בתקן מקצועי (עורכי דין, קונדיטורים, מעצבים גרפיים ועוד) להיות שגרירים של העסק בכל מקום שהוא – פייסבוק, ווצאפ, קבוצות נטווריקינג או לשווק את העסק מפה לאוזן, כך שאם תיסגר עסקה דרך לקוח שהביא העובד, העובד יתוגמל בצורה כלשהי.

האם ההסדר הזה תקין וחוקי מבחינת דיני העבודה?
כמו כל דבר שלא מוסדר בחוקי המגן, גם נושא שיווק העסק על ידי העובדים והתגמול או אי התגמול בשל כך, נתון להסכמות אליהם מגיעים העובד והמעסיק.

ככל שלמעסיק יש ציפייה מהעובד לקחת חלק פעיל בשיווק, והוא בונה מנגנון תגמול, מומלץ ורצוי ליידע את העובד על כך ולעגן את זה בהסכם העבודה.

במידה ואין התייחסות לנושא והעובד מחליט על דעת עצמו לשווק את העסק, המעסיק לא מחויב, מבחינה חוקית לשלם תגמול כלשהו גם אם הדבר נעשה על חשבון זמנו הפרטי של העובד.

לצורך כתיבת המאמר ביקשתי להיעזר בחכמת ההמונים ופניתי לקבוצות של בעלי עסקים ושכירים בפייסבוק.
את בעלי העסקים שאלתי עד כמה הם מצפים, אם בכלל, מהעובדים שאינם בתפקיד שיווקי לשווק את העסק וככל שקיימת ציפייה כזאת, האם העובד מודע לה.
את העובדים השכירים שאלתי האם הם לוקחים חלק פעיל בשיווק העסק וככל שכן, האם זה לבקשת המעסיק או מיוזמתם.

רוב בעלי העסקים השיבו שציפייתם היא שהעובדים יכבדו את העסק, יישמרו על שמו הטוב ויספקו שירות מצוין ללקוח ובכך למעשה ייגרמו ללקוחות להמליץ ולפרסם.
במילים אחרות, רוב בעלי העסקים אליהם פניתי לא ציפו להשתתפות העובד בשיווק אקטיבי. כפועל יוצא מכך, מבחינתם, אין צורך לתגמל בדרך כלשהי עובד שעסקה נסגרה דרכו וייתכן שהתגמול ייעשה בצורת העלאת שכר.

באשר לעובדים השכירים, קצת יותר ממחצית העידו על עצמם שלוקחים חלק פעיל בשיווק העסק.
הסיבה לכך פשוטה – לשיטתם, לגיטימי לשווק עסק כשהעובד מאמין במקום העבודה או במוצר/שירות שמספק.
היו שאף הגדילו ואמרו שבעצם שיווק העסק, לדעתם, הם עושים שירות לציבור ולא רק לבעל העסק.

העובדים שהעידו על עצמם כמי שאינם לוקחים חלק פעיל בשיווק העסק הבהירו שהם מכבדים את העסק ושומרים על כבודו, אך לא מעוניינים לעשות שימוש באמצעי התקשורת הפרטיים שלהם לשם שיווק העסק.
חלק מהעובדים ציינו שלו היו מקבלים תגמול כלשהו, ייתכן שהיו לוקחים חלק פעיל יותר.

אם תשאלו יועצים ארגוניים, תשובתם היא חד משמעית: במקום עבודה תקין קיימת חובה דו-צדדית בכל הנוגע לציפייה/צורך של מעורבות העובד בשיווק. המעסיק מתבקש לצפות מהעובד לקחת חלק ומהצד השני של המטבע, העובד מתבקש לרצות לקחת חלק.
שלומית וקנין, יועצת ארגונית ומייסדת שותפה בחברת upneg, נטוורקינג דיגיטלי:
“עובד ובתוך כך כל חבר בארגון צריך לקחת חלק בשיווק העסק. העסק הוא מקור פרנסתם של כלל העובדים וכשכך, על כולם לתרום לשגשוגו.
סביר להניח שלא כל העובדים מחוברים לארגון ברמה זהה ולא כולם נכונים לשווק אותו באותה נלהבות ואינטנסיביות ואולם, נהדר יהיה שכל עובד יעשה זאת בקצבו ובאופיו ובלבד שיעשה.
עובד שלא חש שום צורך לשווק את הארגון צריך לבחון את סיבת השתייכותו לארגון שהרי השתייכות על בסיס צרכי השרדות (שכר) אינה מספיקה כיום, כולנו רוצים תחושת השתייכות, סיפוק ומימוש עצמי.
לעתים נכון לפעול במודל Fack it until you make it ופשוט להתחיל לדבר רק על החלקים הטובים של הארגון (כפי שאנו רואים אותם כעת) לאט לאט תחושת החיבור שלנו עם הארגון תגדל ונוכל לשווק אותו ביתר קלות. בסופו של דבר אנחנו משביחים עוגה שכולנו אוכלים”.

לסיכום, המשמעות של רישות עסקי הוא שעשרות אנשי שיווק יפעלו למען העסק מבלי שבעל המקצוע יצטרך לשלם להם משכורת. קחו את העובדים שלכם, תשקיעו בהם, תאמנו ותלמדו אותם כיצד הם יכולים לעזור לכם. אם צריך, תבנו מנגנון תגמול ותעגנו אותו בהסכם ההעסקה.
רובם הגדול של העובדים רוצים ומוכנים לעשות את זה, אך אל תצפו שהם ידעו איך לעשות זאת מבלי שתכווינו אותם.

*צילה ניהוז-שלי, עו”ד לדיני עבודה

HAVE A QUESTION